נגופים

בין החודשים מרץ עד מאי 2020 הוכרז בישראל "מצב חירום", שבו הציבור מצא עצמו תחת איום של מגפה חדשה ומתעתעת – דבר שהתבטא בשורה של הגבלות שהוטלו על ידי השלטון בדמות משטור גופני, בידוד וריחוק חברתי. כך ההתנהלות החדשה של תקופת הקורונה החלה לחלחל לחיי הציבור, כמו הווירוס עצמו שהחל להתפשט.

בתערוכה זו מוצגות עבודות של קבוצת צלמות וצלמים שנוצרו במהלך תקופה זו ושמגיבות להוויה החדשה אשר נכפתה עליהם. במצב קיומי זה הגוף הוא זירת המגפה; הוא נתון בסכנה ובו־זמנית הוא גם המסַכֵּן. ואכן, בכל יום תשומת הלב הופנתה אל הגוף: בדיקת תסמינים, מדידת מרחקים, שמירה על היגיינה והיזהרות מהדבקה טיפתית. אותה עודפוּת בעיסוק בגוף באה במקביל לקריאה לצמצום גופני: חבישת מסכה, לבישת כפפות, איסור מגע, בידוד, שמירת מרחק ועוד. האדם נדרש להסתגר בביתו. 

במשך שבועות צומצם האדם לכדי גוף ביולוגי. מנגנוני הכוח הפוליטיים הופנו כלפי הגוף החי והובילו לכניעה גלובלית תחת פיקוח ושליטה. בהקשר זה אפשר לציין את מאמרו השנוי במחלוקת "חיים עירומים" של הפילוסוף האיטלקי ג'ורג'יו אגמבן, שבו מתוארים חיים תחת איום של מגפה, המצמצמים את האדם החופשי למצב של חשיבה הישרדותית ושל הגנה בכל מחיר על הקיום הביולוגי – גם במחיר החופש. במהלך ימי הבידוד והסגר הקריאה לצייתנות הובילה להאדרת המרחב הביתי כמעוז מבטחים, אך עבור רבים ורבות הבית הפך למרחב של כליאה.

דנה גור-קרן - קרדיט צילום - דנה גור קרן.

הנגיף החדש הפך למגיפה; המגיפה הביאה עימה את "עידן הקורונה", שבו מתקיים  פער בין אי־הנראוּת של הנגיף לבין הכוח העצום שיש לו על האדם. נוצר מחסור בדימוי, בייצוג של אותו וירוס נעלם שאי אפשר למפות או להמשיג. המציאות המדומיינת עולה בכוחה על המציאות הממשית, וכך ספקות מתחילים לצוף בתודעה.

מריה רוזנבלט - קרדיט צילום - מריה רוזנבל
שונית פלקו-זריצקי, קרדיט צילום - שונית פ

אוצרת: שגית זלוף נמיר | אמנים/יות: אסף מרדכי, לייה רוז-מגן, שונית פלקו-זריצקי, יסמין ברדה פאר, ליאת שליט, לין ממרן, מאיה חליבה אלון, שירלי פוקס, אפרת ארנון-ברזילי, מריה רוזנבלט, לאל רייס, סיגל טלמור, נורית גל, דנה גור קרן, דנה רם, עופרה רון-מזור, מאיה עצמון, אוהד ארידן, תמר בנין, נעם בן גוריון, סימה קירשנר.