Women Make History | מין זה שאינו אחד

מין זה שאינו אחד

תנועת הטרנס־פמיניזם עוסקת בסוגיות פמיניסטיות מפרספקטיבה טרנסג'נדרית. בדומה לזרמים פמיניסטיים אחרים מהדור השלישי, הטרנס־פמיניזם מרבה לבחון את שאלת ההשפעה של דימוי הגוף והכוח המגביל וההרסני של הבינאריוּת המגדרית. לתפיסתו, דיכוי המבוסס על מגדר נקשר לסוגים רבים אחרים של דיכוי, הנוגעים לגזע, למעמד ולזהות הטרו־נורמטיבית.

בזיקה לשיח טרנס־פמינסטי עכשווי, תערוכה זו בוחנת את עבודותיה של קלוד קאהון – צלמת שפעלה בצרפת בשנות העשרים של המאה הקודמת ונחשבת לאחת האמניות הראשונות שעסקו בנזילוּת של הזהויות המגדריות. קאהון, שנולדה בשם לוסי שוואב, הייתה יהודיה ולסבית מוצהרת. בעבודותיה, המוצגות בתערוכה זו, הקטגוריות "גבר" ו"אישה" הופכות ל"מצבי אני" נזילים. יצירתה הקדימה את זמנה ובישרה רבות מהאסטרטגיות האמנותיות העכשוויות. קאהון ידועה בזכות עבודות הדיוקן העצמי המבוימות שלה, שהושפעו מזרם הסוריאליזם.

קאהון הציגה את הטיב החמקמק של המושג זהות. מיהי קלוד קאהון ה"אמיתית"? האם דמותה המחופשת פחות אותנטית מדמותה העירומה? היכן עובר הגבול בין נשיותה לגבריותה? קאהון השתמשה במוטיבים חוזרים של מסיכות ומראות, כסמלים הבוחנים את האופן שבו אנשים מציגים את עצמם ואת המגדר שלהם. במילותיה, "מאחורי המסיכה, ישנה עוד מסיכה. לעולם לא אסיים להסיר את כל הפרצופים האלה". מחויבותה לאופי הפרפורמטיבי של המגדר, למחוות ולפעולות שמייצגים את האופנים המשתנים שבהם הגוף נחווה בעולם, מהדהדים תיאוריות פוסט־מודרניות, קוויריות ופמיניסטיות עכשוויות.
בתערוכה מציגות האמניות: ליאת אלבלינג, טניה אוסטוג'יק (עם מרינה גרז'יניק), קת'ה בורקהארט, מישל סילוונדה, אלונה פרידברג ולימור אורנשטיין, קלוד קאהון