אין חלונות

בתקופה זו, כאשר כה רבים מאיתנו חוו כיצד זה להיות מסוגרים לבדנו בחדר, אפשר שזהו הזמן להתבונן בתיאורים של "חדרי זוועה" המוכּרים לנו מתולדות האמנות. לאורך ההיסטוריה של האמנות אנו פוגשים דימויי חדרים ריקים ומנוכרים, שבהם שוררת רוח של בדידות, ארעיות ופחד. מקום היסטורי מיוחד שמור לתיאורי החדר האטום למיניהם – חללים ללא חלונות או דלתות, כמו התא, הקבר, הכנסייה, התיאטרון, חדר הקריאה או חדר האוסף. מרחבים אלה אינם מאפשרים מבט החוצה אלא רק מאירים את מה שנמצא בתוכם. בזיקה למסורות אלו, בגרסה העכשווית, תערוכה זו מבקשת לבחון את תחושת האימה המקננת לפתע בחדר המוכּר והבטוח. האמנים הישראלים בני־זמננו המציגים בתערוכה עוסקים באופנים שבהם חודרות אל הסביבה היומיומית של החדר תחושות של מועקה, חרדה ואימה.

אוצרת: סבטלנה ריינגולד | אמנים/יות: ברכה ביינ'ונידה גיא, פסי גירש, שירה גלזרמן, גד זהבי, איתי זלאיט, מיכל חלבין ובועז טל