יבשת אפריקה משופעת במגוון רב של תרבויות, ולכל אחת מבנים חברתיים, קוסמולוגיה, מיתולוגיה וסגנונות אמנות הייחודיים לה. כיום, רוב תושבי אפריקה שמדרום לסהרה מזדהים כנוצרים או מוסלמים. יחד עם זאת, הם שמרו על אמונות אנימיסטיות עתיקות יומין הניכרות בפולחן ובטקסים, כחלק בלתי נפרד מזהותם החברתית.
אנימיזם הוא האמונה שבכל הדברים ביקום שוכנות רוחות שניתן לרתום לטובת האנושות, וכי יש לפייסן בעזרת פרקטיקות טקסיות מובנות. בין אם הפריטים המוצגים כאן הם מסכה, דמות מגולפת, אריג או עצם, כולם נתפסים כבעלי כוח חיים. הרבה מעבר להיותם אמנות, חפצים אלה מסוגלים לשנות את המ ציאות או לשקף אותה. בהיעדר שפה כתובה, הפריטים מדברים באמצעות דימויים, צבעים וצורות המספרים סיפור, ְמַזַמנים את האבות הקדמונים לפעול, או מלמדים את הקהילה נורמות וערכים חברתיים.
אוסף המוזיאון הכולל כ1,000- פריטים אתנוגרפיים מאפריקה נותר נסתר מעיני הציבור במשך שלושים שנה. התערוכה "קול אפריקה" שבה ומעניקה קול ליצירות אלה וקוראת לצופים לצלול לתוך התרבויות המגוונות והתוססות של אפריקה.
קישוט ויוקרה
תרבויות אפריקה שמדרום לסהרה הן חברות היררכיות, שבהן הדרגה והמעמד מוגדרים היטב ומבטיחים סדר והרמוניה בתוך הקהילה. במרכז עומדת האמונה שאי-סדר וקונפליקט בחברה האנושית גורמים להרס הסביבה הקרובה, ובכוחם אף לגרום הרס ליקום כולו. בתרבויות אלה, סמלי מעמד מסומנים באמצעות חפצים המעוצבים בקפידה, עיטורי גוף וטקסטיל, המבליטים את הבדלי המעמדות החברתיים.
מעבדת ניבוי וריפוי
מסורת הריפוי של הַסַּנְגּוֹמָה בדרום אפריקה היא בת מאות שנים ועברה מדור לדור.
סנגומה (מהמילה isángoma בשפת הזולו, שפירושה "לנבא" וגם "לתופף בתופים") היא הכינוי לספקי שירותי בריאות זמן רב לפני הופעתה של הרפואה המודרנית. האמונה היא כי יכולות הריפוי והניבוי של הסנגומה הן מתנה מהאבות הקדמונים, המשמשים מדריכים רוחניים. הסנגומות שומרות על קשר עמוק עם האבות באמצעות טקסים, תפילות ומנחות. מסע החניכה לסנגומה הוא תובעני ועמוק מבחינה רוחנית. הוא מתחיל עם "קריאה", שלעתים קרובות באה לידי ביטוי כמחלה או כחזיונות מוזרים. האמונה היא כי הקריאה מגיעה ישירות מהאבות, המלווים את המרפא או המרפאה בתהליך ההכשרה העשוי להימשך מספר שנים.
לחיות עם הרוחות
חברות אפריקאיות מאמינות כי הפיסי והרוחני, החיים והמוות, שזורים זה בזה בקיום הרמוני. איזון עדין זה נשמר באמצעות טקסים ותרבות חזותית. דואליות זו נטועה עמוק בחיי היומיום, והיא מעצבת פרקטיקות חברתיות, נורמות תרבותיות ואמונות אישיות. החיים נתפסים כחוויה הוליסטית, שבה העולם הבלתי נראה הוא חלק חיוני מהנראה. משום כך, גם ההיבטים היומיומיים של החיים, כמו עבודה, משפחה וקשרים חברתיים נושאים משמעות רוחנית.
אפילו הפעולות הפשוטות ביותר יש בכוחן להשפיע על האיזון הקוסמי הגדול יותר, ולכן ההכרה בכוחן של הרוחות הכרחית. אירועי מעבר, כמו לידות, חתונות וטקסי חניכה, נחגגים בטקסים קהילתיים המכבדים את האבות ומזמנים את נוכחותם להדרכה ולהגנה על החיים. המסכות הטקסיות, בליווי בגדים ומוזיקה חיה, מגלמות זמנית את רוח האב הקדמון ומסייעות לטקס המעבר. בדומה לכך, פסלים אינם רק ייצוגים אסתטיים, אלא כלים של כח החיים הנרתמים למען הטוב.
אוצר: קובי בן-מאיר
תקשורת חזותית
צורות גיאומטריות, כמו משולשים, עיגולים וריבועים מסמלים יסודות של החיים, כמו מחזור הקיום, אחדות ומערכת הקשרים בין כל הדברים. צבעים נבחרים בקפידה כדי להעביר מסרים מסוימים. כל אחד נושא משמעויות והקשרים ייחודיים המשתנים בין התרבויות. לדוגמה, בתרבות המַסַאי בקניה ובטנזניה, האדום שולט בלבוש ובקישוטים ומסמל אומץ ואחדות האומה. שחור מייצג את עולם הרוח, את המסתורי והלא ידוע, כמו גם סמכות ותחכום. זהו גם צבע האבל והכבוד למתים. בחלק מתרבויות מערב אפריקה, שחור קשור לאבות הקדמונים ולחוכמה שהם מעניקים לאלה החיים. במנהגים הדתיים של היוֹרוּבָּה, לבן מסמל את נוכחות האלים ואת חסדם.
היברידיות
היצירתיות, התושייה והמיומנות של אמנים אפריקאים היוו השראה לחובבי אמנות ולהקמת בתי ספר לאמנות לשם פיתוח שווקים הפונים לטעם המערבי. המיומנויות יוצאות הדופן של בעלי מלאכה אפריקאים, שהוכשרו ליצור אמנות טקסית ופולחנית העוקבת אחרי קודים קנוניים קפדניים, גויסו ליצירת יצירות. תהליך זה יצר סגנון היברידי שלא היה לגמרי אפריקאי ולא לגמרי מערבי. השימוש בצבעי שמן וזיגוגים קרמיים ססגוניים והשילוב של ריאליזם ואקספרסיביות היו זרים לאמן האפריקאי, שעבד בתוך היררכיה קפדנית של מסורות אפריקאיות ואירופאיות. הדבר נכון גם ליצירת חפצי נוי וציורים בעלי ערך אסתטי בלבד ונטולי משמעות טקסית. היברידיות זו שיקפה את המשחק הדינמי בין מסורת למודרניות, בתקופה שבה אפריקה עברה שינויים מדיניים דרמתיים.
אוצרת: דורית שפיר , אוצר משנה: מאיר איטקין
