הסיפורים שאולי לא הכירתם.ן על אודות העיר חיפה ותולדות הקהילה הגאה בעיר – מהביקור שערך בחיפה מגנוס הירשפלד, חלוץ המאבק הגאה, בשנת 1932 ועד למצעד הגאווה הרגלי הראשון שנערך בעיר בשנת 2007. היסטוריה זו רצופה סיפורים של דיכוי, אלימות, מאבק והתנגדות, אך גם סיפורים של יצירה, שותפוּת גורל, חברוּת, אהבה והצלחה.

עשיית מין הומואית וטרנסית ששירתה את המלח

הים והנמל

הים והנמל היו זירה מרכזית בחיפה כבר בשלב מוקדם בתולדותיה. בשנת 1933 חנכו הבריטים את הנמל החדש בחיפה, שקיבל חשיבות רבה בחיי העיר. נמל הוא מרחב לימינלי – הוא הסף של העיר, השער שלה. אדם הפוקד את הנמל נמצא מבחינה טכנית בעיר אבל לא לגמרי בה, ובמובנים רבים הוא "לא פה ולא שם". מאפיין זה אִפשר לנמלים רבים ברחבי העולם להתהוות כאתרים חשובים להיווצרותה של תת־קהילה הומואית או טרנסג'נדרית. 
 

בשנות התשעים התקיימה גם פעילות תרבותית גאה על פני המים. בעשור זה הושקו "קְרוּזים" גאים בנמל הקישון. אירועים אלה, בארגונה של לואיז צוקרמן ושותפים נוספים בסניף החיפני של "האגודה לזכויות הפרט", משכו קהל מגוון מכל רחבי הארץ.

קרוזים גאים מנל הקישון לחיפה איור אופק א
ברים גאים ומסיבות גאות במתחם פאשא שבשכונ

שכונות החוף

השכונות לאורך רצועת החוף החיפאית, משיפולי ואדי סאליב בצפון ועד לבת־גלים בדרום, נבנו במרחב שבו התהוותה העיר. אך חיפה צמחה מהן והלאה, כשהאוכלוסיות החזקות הלכו וטיפסו מעלה על רכס הכרמל. חלק ניכר משכונות החוף הפך בפועל לשולי העיר. בחברה הומופובית, שוליים הם אזור חשוב להתפתחותה של תרבות קווירית. 

והיו גם ברים גאים ומסיבות גאות. במתחם פאשא שבתחתית שכונת ואדי סאליב, אירח מועדון "הקלפטה" בשנת 1994 את המסיבה הגאה "טעם אחר", בשיתוף עם האגודה לשמירת זכויות הפרט (לימים אגודת הלהט"ב). גם מועדון "הלונה", שנפתח באותו מבנה ממש בשנת 2000, אירח מסיבות גאות, שבהן ניצח על הרחבה הדי.ג'יי. המקומי איציק פישלי. ברחוב שרה שבעיר התחתית פעל לתקופה קצרה במהלך המחצית השנייה של שנות התשעים בר גאה. גם בבר השכונתי "הפנס הבודד" שבבת גלים היה בשנת 1992 ניסיון, שעורר הדים, לקיים ערב סגור לקהילה הגאה.

ליין מסיבות  גאות בפנס הבודד בבת גלים מא
_מגנוס הירשפלד שעמד בראש הארגון הראשון ב

הדר הכרמל

הדר הכרמל היא הלב ההיסטורי של חיפה המנדטורית והעברית, ובמידה רבה גם של הפעילות הגאה בעיר.  כבר ב־1932 ביקר בטכניון ד"ר מגנוס הירשפלד, שעמד בראש הארגון הראשון בעולם למאבק עבור זכויות המיעוטים המיניים.

שנות החמישים נוצרה סצנת קְרוּזינג בגן בנימין, ובשנות השישים היא התרחבה לגן הזיכרון. בעשור זה גם הוקם "מועדון התיאטרון", שהתהדר בתרבות מועדונים אירופית וכלל מופעי סטריפטיז, גם של נשים טרנסיות. במועדון עבד גם מאיר'קה זמיר, אחד ההומואים הססגוניים בעיר. ב־1964 הופיעה בקולנוע "ארמון" להקת "לה קרוסל" – להקה של נשים טרנסיות ושל אמניות דראג בכיכובה של מי שכונתה בשם הבמה "קוקסינל". 

כוכבת להקת לה קרוסל בעלת שם הבמה קוקסינל
בית קפה גאה, מרחב בטוח למפגשים רומנטיים,

בשנות התשעים החלו לפעול בהדר ארגונים קהילתיים שונים: הסניף החיפני של "האגודה לזכויות הפרט", "למדא", "אישה לאישה", "הפורום החיפאי" ו"הוועד למלחמה באיידס". באותו עשור גם נפתחו בעיר בתי קפה גאים, שאפשרו מפגשים במרחב בטוח. חלק משמעותי מבתי הקפה הללו פעלו בהדר.

שכונת רכס הכרמל

בשנות השבעים החלה להיפגש חבורת נשים פמיניסטיות, בהובלת מרשה פרידמן, ב"קפה כרמל" שבמרכז הכרמל. חבורה זו הקימה ב־1977 את הארגון הפמיניסטי "קול האישה", שמרכז פעילותו היה בשדרות הנשיא. הארגון ערך מסיבות נשים, שהיו מרחב חשוב עבור נשים שאוהבות נשים. בשכונות רכס הכרמל הומואים ולסביות נפגשו במסיבות בבתים פרטיים.  גן האם, ששימש בלילות גם כאתר קרוּזינג, אירח בשנת 1997 את פסטיבל הדראג ובו הופיעו השמות הגדולים ביותר בתחום.
והיה גם מאבק. בדצמבר 1996 נאם נשיא המדינה, עזר ויצמן, בבית הספר הריאלי. כאשר אחד התלמידים שאל לדעתו על הומואים, ענה: "אני אוהב שגבר רוצה להיות גבר ואישה שמתנהגת כמו אישה. אני באופן אישי רואה בהומוסקסואליות תופעה שלילית".

הפגנה כנגד התבטאויותיו ההומופוביות של נש
מצעד הגאווה הרגלי הראשון בחיפה שהתקיים ב

בערך כעשׂור לאחר מכן, ביוני 2007, מאבקה של הקהילה הגאה החיפאית קיבל פומביות במצעד הגאווה הראשון שנערך בעיר, בהובלת ארגון "הפורום החיפאי", ברחוב יפה נוף. בשנים האחרונות, במהלך של סגירת מעגל, חזר המצעד לצעוד על רכס הכרמל – הפעם על ציר מוריה.

הר הכרמל

בשנת 1994 יצא לאקרנים הסרט "הרפתקאותיה של פריסילה, מלכת המדבר", שעסק בחבורת מלכות דראג אוסטרליות.  לאחר הקרנת הסרט בארץ, בגרסה מקומית לסצנה המפורסמת, קיימה הקהילה הגאה החיפאית טיול במעלה ההר תחת הכותרת "פריסילה מלכת הכרמל". רבים מהמשתתפים הגיעו בדראג חלקי ובלוויית דגלי גאווה.

יציאה לטבע ויציאה מהגבולות ההטרונורמטיבי