אלי מגזינר, צמיחה חדשה, 2023
ואדי
המונח ואדי, הנהוג בערבית, בעברית ובאנגלית והמתייחס לתופעה גיאולוגית, הוא גם מצב תודעתי בחיפה: ואדיות בעיר יוצרים הפוגות רגעיות מהשגרה ומשמשים למשחקים ולמפגשים קהילתיים אלטרנטיביים; בה-בעת הם צופנים בחובם אפֵלה, פסולת מכל הסוגים ומערכות אקולוגיות מורכבות של חיות וצמחים, המתקיימות כעולם מקביל לצד חיי היומיום.התערוכה ואדי מציגה את הוואדיות השונים של העיר. התערוכה עוסקת במופעים השונים של העולם המקביל הזה, באופנים שבהם הוואדי מעצב גיאולוגיות ושכבות עירוניות, מגדיר גבולות תרבותיים ופסיכולוגיים, ומהווה בית גידול להתרחשויות טבעיות ואנושיות המטשטשות את הגבולות שבין האנושי והלא-אנושי. תופעות מקומיות מעין אלה מגויסות בתערוכה לשיחות רחבות יותר על סביבה והתיישבות עירונית, על אדם, חיה ומה שביניהם.
אוצר: ד"ר דן הנדל
איתן מן, רושמיה, 2023
אמנים ומעצבים מישראל ומהעולם הוזמנו על-ידי המוזיאון כדי להגיב למגוון הסיטואציות שהוואדי יוצר, ולדמיין אקולוגיות חדשות של קיום משותף בין צמחים, בעלי חיים ובני אדם. לצד מספר עבודות קיימות, המוזיאון הזמין מיוצרים ומיוצרות מובילים לא פחות מאשר 13 יצירות אמנות ועיצוב חדשות. ביניהן יוכלו המבקרים למצוא את תמיס-ואדי, אווטאר של ואדי שיח שנוצר על ידי סטודיו העיצוב מישר-טרקסלר (וינה), המורכב מצמחים ובעלי חיים שמאפיינם את הוואדי ומוקרן על גבי סלע מלאכותי שיצרו האמנים מחומרים שנלקחו מהוואדי עצמו. האווטאר ידבר טקסט ביקורתי שנכתב על ידי העיתונאית נטע אחיטוב ובו הוא תובע בחזרה את זכויותיו.
הישאם בראדה, הציפורים, 2014
ואדי כחומר: ואדיות הכרמל, העשויים משקעים גיריים של קירטון ודולומיט ומנוקדים בסלעים ביוגניים, נוצרו לפני 95 מיליון שנה עם היעלמותו של ים עתיק. המים הזורמים בהם, מנביעות או מגשמים, ממיסים אט-אט את הגיר והקירטון ומסיעים שכבות אדמה וחומר חרסי במורד הטופוגרפיה. בכיסי האדמה נאחזים זרעים, ואלו מצמיחים שורשים ומַעֲלים גזעים, ענפים ופירות לציפורים ולחיות הבר. המסת הגיר יוצרת בסלע חללי מערות, שמשכו אליהם בני אדם. הם חוצבים בגיר בכלים שיצרו, ואחרי המערה מופיעה דרך הררית, ואז מסילת רכבת, ואז כביש מהיר. חומר ומאסה אורגנית נעים ומשתנים ללא הפסק.
ואדי כתודעה: ואדיות מסתמנים כלא-מודע קולקטיבי של שוכני הכרמל. הכניסה אליהם פשוטה ומיידית, וההתרחשויות בהם נושאים מאפיינים של חלום. כעבור שתי דקות של הליכה בסבך, רוב המבנים נעלמים מן העין והצלילים מתחלפים משאון מכוניות להמיית ציפורים ואיוושת עלים ברוח. בתוך כך מתחדדים קווי המִתאר של הפעילות האנושית – מחצבות, תעלות, תשתיות, מבנים – והזמן מאט. אנשים ודברים שאינם מוצאים את מקומם על הרכס – נזירים, פליטים, תמהונים, ציידים – מגיעים לשהות קצרה במצב התודעתי הזה, או לשהייה של חיים שלמים.
דור קדמי, משוטטים, 2023
ואדי כעתיד: לוואדיות קיום מקביל בעבר, בהווה ובעתיד. כעבר, הם מהווים עדות למאות-אלפי שנים של חיים פשוטים, מחוברים לטבע; כהווה, הם נוכחות המאפשרת מחשבה אחרת על הקשרים בין התיישבות אנושית בין לשטחים פתוחים ובין האנושי ללא-אנושי; כעתיד, הם מניחים אפשרויות חדשות להיטמעות של בני אדם בסביבתם. הם מסמנים היסטוריה ארוכה של זמן גיאולוגי, או מתמקדים בהרף הזמן החולף של חיי המינים השונים, ובה-בעת מציעים תרחישים לקיום משותף שמעֵבר לגבולות הביולוגיים.
מישר-טרקסלר, תמיס, 2023
עבודה חדשה נוספת היא אפידרמיס של האמנית אלה ליטביץ, שיצרה מערך טופוגרפי של ואדי מיריעות פח (איסכוריות) שביום-יום משמשות לגידור אתרי בניה. פרויקט נוסף ומיוחד, עבורו נפתחה ל-9 שעות בלבד מערת הכרמליטים בואדי שיח שהייתה סגורה ברציפות משנות ה-80, הוא מערת אלישע, עבודת וידאו של האמנית נטע לאופר, שהציבה מצלמה בתוך המערה ותיעדה את חיות הבר המסתובבות בה.
גילי מרין, ואדי שיח, 2023
נטע לאופר, מערת אלישע, 2023
אמנים.ות משתתפים.ות: סעיד אבו-שקרה, מעיין אליקים, דן בלילטי, צוף בן-דוד, גיל בר, הישאם בראדה, פלוריאן הולצר, נטע לאופר, אלה ליטביץ, אלי מגזינר, סטודיו מישר-טרקסלר, איתן מן, גילי מרין, רוני עזגד-המבורגר, דור קדמי, עמליה שם-טוב, אלון שריד
אנו מודים לכל מי שבנדיבותם הרבה אִפשרו את קיומה של התערוכה:
פורום תרבות אוסטרי, תל אביב; אגודת ידידי מוזיאוני חיפה