אוטאגאווה קוניושי
האמן האקסצנטרי אוטאגאווה קוניושי (1861-1797) פעל בתקופת ה"אוקיו-א המאוחר", שעד לאחרונה נחשבה כנחותה לתקופה שקדמה לה, בגלל ההגזמה הצורנית והצבעוניות המאפיינות אותה. קוניושי נודע בתיאורי הלוחמים והקריקטורות שלו וכמומחה לטכניקות ציור מערבי כגון ההצללה, שלמד והגיע לשליטה מוחלטת בהן. דמיון עשיר, פנטזיה, ביזאריות ודרמטיות הפכו לשם נרדף של יצירותיו. המבט המקורי והייחודי שלו על הטריפטיך כמרחב אמנותי אחד ולא כשלוש סצינות עצמאיות המחוברות יחד, הוא ביטוי נוסף של היצירתיות של קוניושי, לצד שילוב של אלמנטים ביזאריים מוגדלים.
הצמד השני קוניושי X קופרמן, מחבר בין אמן הדפסי העץ אוטאגאווה קוניושי עם הצייר הישראלי ראובן קופרמן. שני האמנים חולקים אותו ווייב ששם במרכז היצירה פנטזיה, גרוטסקיות וקורטוב של אלימות. אם האמן ראובן קופרמן, וקוניושי היו בני אותה תקופה, אין ספק שהייתה נרקמת ביניהם ידידות נפלאה. קופרמן וקוניושי חולקים את אותה רגישות לתנועה ואותה משיכה לאסתטיקה של אלימות (ביפנית, באסארה) מהולה בדמיון והומור עשירים, שהתפתחה ביפן במחצית המאה ה-19. האסתטיקה של הבאסארה הייתה שפה מקבילה ומנוגדת לזו של הוואבי סאבי שצמחה מפילוסופיית הזן בודהיזם.
ראובן קופרמן
עבור קופרמן מצע הציור הוא במה והדמויות המתוארות הן השחקנים. ציוריו מבטאים סגנון תיאטרלי מוגזם וייחודי ושופעים מקבץ לא הגיוני של דמויות על אותו המצע. כך, נוצר מפגש ביזארי סביב המדורה או לצד שולחנו של האציל בין רקדן בוטו, סמוראי, דמות קומיקס של לוליטה ואיש יאקוזה. בשיחה עם קופרמן הוא מדגיש את הווייב המשותף העובר כחוט השני בין אמנים מתרבויות רחוקות ותקופות שונות, ופתאום תמונה של רוי ליכטנשטיין, קראווג'ו, קוניושי וראובן קופרמן יושבים יחד סביב מדורה נראית אפשרות סבירה.
