סביבונים
הסביבונים של האומן מאסאאקי הירוי הם הזמנה למסע בזמן בשני מסלולים – אל תקופת הילדות ואל יפן של תקופת אדו (המאות ה-17 עד ה-19). צעצועיו עשויים עץ וצבועים בצבעים שמחים ובהירים. הירוי נודע במיוחד בסביבוניו בעלי מנגנון התנועה הסיבובית (automaton) המשנה את חוויית המשתמש תוך כדי משחק. "מוקדם בקריירה שלי התאהבתי באוטומטונים (סביבונים), שמתעוררים לחיים כשהם מסתובבים... כשאני עולה עם רעיון לאוטומטון, אני אף פעם לא מוותר עד שהוא מתממש". כל עבודותיו של הירוי שופעות הומור. "מעציב לראות צעצועים ישנים שהופכים למיושנים ברחבי העולם. אני רוצה להצחיק אנשים שקונים את הצעצועים שלי, ולייצר כאלה שיתאימו לכל זקן וצעיר, גבר או אישה".
מחברים
בלב הנגרות היפנית טמונה פילוסופיה עמוקה המדגישה פשטות, עמידות ואת יופיו הטבעי של העץ. בעבר לא הייתה הבחנה בין נגרות לאדריכלות מכיוון שעץ היה חומר הגלם העיקרי לבנייה. מו סלע התמחה ביפן כנגר של מקדשים – מייה דאיקו. התואר מורכב משלוש מילים: מייה = מקדש, דאי=ראשי, קו=בעל מלאכה, ובמילים אחרות, נגר/אדריכל. הנגרות היפנית אינה עוסקת רק בתוצאה הסופית אלא גם בתהליך עצמו. זוהי פרקטיקה הדורשת סבלנות, מיומנות והבנה עמוקה של תכונות העץ. אמנים מקדישים שנים לליטוש מלאכתם וללמידה ממאסטרים וחותרים להרמוניה חזותית. האדריכלות המסורתית היפנית מאופיינת בין היתר בשימוש במחברים (צוגי) כדי ליצור מבנים חזקים ועמידים לאורך זמן.
קיפול
יפן היא חברה מקפלת בניגוד לחברה המערבית התולה. את הקימונו נהוג לקפל, להכניס למעטפת נייר גדולה ולשמור במגירה, לעומת הבגד המערבי, שנתלה על קולב התלוי בארון. הדוגמה השכיחה ביותר לקיפול היא האוריגאמי (קיפולי נייר) שבו פיסת נייר אחת מקופלת ליצירת דימוי מסוים. האוריגאמי אינו שמור רק לעולמות מלאכת הנייר. השפעתו על עיצוב הטקסטיל, האופנה והאדריכלות היפניים ניכרת גם היום. למעשה מלאכת האוריגאמי היא נגזרת ישירה של הקימונו, יריעת בד דו-ממדית ההופכת לתלת ממדית כשהיא בשימוש ומקופלת וחוזרת לדו ממד בתום השימוש. בנוסף, הקיפול נוכח בחיי היומיום ביפן במעטפות כסף לאירועים שמחים או עצובים ובחפצים שונים הנפרשים בעת השימוש ומקופלים לשם אחסון, כגון מניפה, פרגוד, שמשייה, פוטון ועוד.
עטיפה
מקור פעולת העטיפה כבר בתקופה הפרהיסטורית שבה נהגו אנשי תקופת ג'ומון, שחיו בבתי קש ובוץ, להתגלגל בתוך מחצלת מתוך אמונה שהנשמה עלולה לעזוב את הגוף עם רדת החשיכה. בדרך זו מגנה פעולת העיטוף על התכולה ויוצרת שכבה נוספת כמו בגד על עור. אמצעי עיטוף ייחודי ליפן הוא הפורושיקי – בד לאמבטיה [פורו=אמבטיה ושיקי=בד]. הפורושיקי הוא בד ריבועי במגוון גדלים המשמש לאריזה של חפצים שונים. מקורו במאה ה8- בבד ששימש לאריזה של אוצרות המקדשים וכתבי קודש ושמו היה צוצומי. בעבר נהגו לשאת בו את הבגדים הנקיים בדרך אל בית המרחץ הציבורי ואת הבגדים שהוחלפו בדרך חזרה הביתה אחרי הרחצה. במשך הזמן הפך הבד לאמצעי לפרסום ומיתוג חברות שונות והוא התשובה המסורתית לשקית הניילון/נייר המודרנית.
גמישותו של הבד מאפשרת לו לקבל את צורת החפץ העטוף ולכן הוא אינו מוגבל לגודל ולצורה מסוימים, ובזאת יתרונו מול
התיק המערבי. הפעולות הנדרשות הן קיפול, עיטוף וקשירה בניגוד לגזירה ולעיצוב המערביים היוצרים צורה קבועה. המחיר
הזול יחסית של בד מאפשר להחזיק מספר בדים בגדלים שונים ולבחור את הבד בהתאם לאופי האירוע. הפורושיקי מאגד בתוכו מלאכות שונות ובעיקר צביעת בדים, הדפסה ואריגה.
מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית
Created with passion by Oktopus all rights reserved © 2025 כל הזכויות שמורות למוזיאוני חיפה