פרחים מיובשים, נאסף על ידי רמי איילין, תלמיד ביה"ס הריאלי, שנות ה-50, תרומת משפחת ברנשטיין-נתנזון לביה"ס הריאלי
כבר מתקופות היסטוריות מוקדמות נעשו ניסיונות אנושיים לשמר את יופיים של הפרחים. ייבוש הייתה טכניקה ידועה, שאיפשרה להשאיר את הפרח קיים בעולם – גם אם במצב אחר. המעבר בין פרח חי וטרי לבין פרח מיובש, כתהליך שינוי של אובייקט אורגני, מעלה שאלות על יופיים של הפרחים, על תפקידם ועל מערכת היחסים שלנו, בני האדם, עם הטבע.
נוסף על תפקידם החשוב בטבע, משחר ההיסטוריה נתנו בני האדם משמעות אישית, תרבותית ודתית לפרחים. יופיים, צבעיהם וריחותיהם עוררו רגשות רבים והפכו למסמלים של מגוון תכונות ורגשות. משיכתם של בני האדם לפרחים היא ויזואלית בראש ובראשונה. הפרח הוא החלק היפה והצבעוני ביותר של הצמח ואי־אפשר להתעלם ממנו. ביופיו של הפרח חבויה אופטימיות, המשקפת את הצד היפה של העולם. אך מול יופיו ניצבות גם הזמניוּת והשבריריוּת, כדבר המבשר על סופיוּת. אולי דווקא בעובדה שהפרחים הם בני־חלוף טמון כוחם. הזמניוּת שלהם אינה מאפשרת לנו לקחת אותם כברורים מאליהם.